החלטה בתיק ע"מ 1162/13

הרקע

המשיב הואשם בבית המשפט יהודה בעבירות של קבלת חלקי רכב גנובים, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, הפרעה לחייל, חבלה במזיד ברכב והפרת הוראה בדבר סגירת שטח.

לפי כתב האישום, ביום 24/1/13 קיבל המשיב לידיו רכב שנשא לוחיות זיהוי פלסטיניות לא מקוריות, ואשר חבק ההגה והמתנע שלו מפורקים, וחוטי ההצתה שלו גלויים. בקרבת מישור אדומים עצר המשיב במחסום משטרתי יזום, וכשניגשה שוטרת אל רכבו, הוא החל לנסוע לאחור. השוטרת פתחה את דלת המכונית אך המשיב המשיך בנסיעה. הוא הדף את השוטרת באמצעות הרכב, ונמלט מהמקום. שוטר התקרב אליו בניידת משטרה, והמשיב פגע בחזית הניידת והמשיך בנסיעתו. במהלך מרדף משטרתי אחר המשיב הוא חצה שלושה צמתים באור אדום, נהג בפראות וירד לשוליים, גרם לנהגים אחרים לבלום בפתאומיות או לרדת אל שולי הדרך, ולא בלם גם כשהתקרב למחסום משטרתי, שהוצב באזור צומת ישי. המשיב המשיך בנסיעה עד למחסום יזום נוסף שהוצב בכניסה לעזריה. הוא ירד לשולי הכביש כדי לעקוף את כלי הרכב שעמדו לפני המחסום, ולא עצר גם לאחר ששוטרים סימנו לו לעצור ואף כיוונו אליו כלי נשק. לבסוף התנגש המשיב במשאית לפינוי אשפה שעמדה במקום, וכך נעצר.

בית המשפט קמא דחה את בקשת התביעה לעצור את המשיב עד תום ההליכים נגדו. הוא ציין כי שקל את עברו הנקי בשנים האחרונות, גילו המבוגר ומצבו הרפואי, התרשם כי מדובר בעבירות תעבורה במהותן, וכי לא נשקפת מסוכנות מן המשיב, ועל כן מצא לנכון להסתפק בחלופת מעצר. הוא שחרר את המשיב בתנאי שיפקיד 10,000 ש"ח, יציג שני ערבים ישראלים, ויתייצב פעמיים בשבוע בתחנת המשטרה בקריית ארבע.

התביעה הגישה ערר על ההחלטה.

טעוני הצדדים

התובע המלומד טען כי אין מדובר בעבירת רכוש בלבד, ואף לא בעבירה של נהיגה בלא רישיון מתאים, אלא בעבירות שסיכנו חיי מספר אנשים וגרמו נזק לרכוש. המשיב ניסה להימלט מן השוטרים בכל מחיר, גם לאחר ששוטרים חסמו את דרכו ואף כיוונו אליו נשק, וגם זו סיבה לעצור אותו במהלך משפטו. לבסוף ציין, כי המשיב התחמק מהליך שתלוי ועומד נגדו בראשון לציון, והדבר מלמד על סיכוי רב לכך שגם בהליך הנוכחי לא יתייצב למשפטו. אמנם בית המשפט קמא לא ציין נימוק זה בהחלטתו, אך הראיה לכך שהמשיב נמנע מלהתייצב למשפט בישראל הייתה בפניו. גם בתחקור - שהקלטה שלו מצויה בחומר הראיות ותורגמה על ידי מתורגמן בית המשפט - המשיב אומר כי לא נענה לדרישת השוטרים לעצור, משום שהוא "מבוקש לבית משפט".

הסנגורית, עו"ד עביר מראר, טענה כי המשיב מכחיש את המיוחס לו בכתב האישום. תחילה נהג ברכב אדם אחר, והוא נתן למשיב לנהוג זמן קצר לפני תחילת האירועים. היא ביקשה שלא לייחס משקל לטענת התביעה כי המשיב מבוקש בשל היעדרות מדיון בבית משפט בישראל, שכן לא הוכח שהמשיב זומן כדין לדיון כזה, וייתכן שלא ידע על ההליך. לפני מספר חודשים זומן למשטרה והלך מרצונו, כלומר אין הוא מתכוון להימלט מן הדין.

המשיב סובל מסכרת, בעיות לב ולחץ דם גבוה, ועליו לעבור ניתוח בכליותיו בהקדם בירדן. בנו של המשיב טען כי קבוע לו כבר ניתוח ליום ב'  בשבוע שלאחר מכן. כשרמת הסוכר בדמו עולה, הוא עלול לומר דברים ללא מחשבה. ב- 18 השנים האחרונות עברו נקי והוא לא הורשע בעבירה כלשהי. יש חשש שמשפטו יימשך זמן רב, והמעצר הממושך יפגע בבריאותו.

הסנגורית הציגה החלטת שחרור בתיק אחר (בית משפט יהודה 3090/12 נאיל אבו סיף), שנסיבותיו חמורות אף יותר - שם תקף הנאשם שוטר בסכין - ולא נעצר עד תום ההליכים. לטענתה, התביעה לא ערערה על החלטת השחרור באותו מקרה, ואין סיבה להפלות את המשיב לרעה יחסית לנאשם בהליך האחר.

לבקשת הסנגורית המתנתי מספר ימים, עד שתשיג מסמכים רפואיים בעניין הניתוח שצריך המשיב לעבור. כמו כן, לבקשתי הועברה אליי חוות דעת של גורמי הרפואה בכלא על מצבו הרפואי של המשיב.

דיון והכרעה

אקדים ואציין, כי במקרה זה חטאה הסנגורית בהתנהלות בלתי ראויה, כשהצהירה בפניי על עובדות שאינן נכונות. למשל, היא טענה כי בדקה את התיק שאליו הפנתה כתקדים רלוונטי לענייננו (תיק יהודה 3090/12) ומצאה שלא הוגש ערר מטעם התביעה. בדיקתי שלי העלתה כי דווקא הוגש ערר מצד התביעה, אך לאור הערות בית המשפט - ככל הנראה בשל קושי ראייתי בתיק - הצדדים הסכימו שהערר יידחה ותנאי הערבות יוחמרו. לאחר מכן נמחק האישום בעניין ההימלטות מן השוטרים, והתיק הסתיים בעונש מותנה בלבד. הסנגורית גם טענה, כי ייתכן שהמשיב לא ידע שהוא מזומן לבית משפט בראשל"צ. המשיב עצמו אמר לשוטרים ששוחחו עמו בזירת האירוע כי נמלט מהמשטרה משום שפחד. כשנשאל מדוע פחד והאם הוא מבוקש, השיב "כן, אני מבוקש...יש נגדי משפט" ("עליי מחכמה" בערבית). זאת ועוד, הסנגורית אפשרה לבנו של המשיב לומר לבית המשפט כי לאביו קבוע ניתוח בירדן ביום ב' הקרוב, ואף הודיעה כי תגיש מסמכים בעניין זה מבית חולים ברמאללה, אך גם לאחר שנעניתי לבקשתה ודחיתי את מתן ההחלטה עד היום, לא הוצגו מסמכים כאלה. כל שהוצג הוא מסמך מבית חולים בחברון, שנכתב אתמול, והוא מתאר את אשפוזו הקצר של המשיב לאחר תאונה בספטמבר 2012, שבמהלכו התברר כי המשיב סובל מבעיות בלבו ובכליותיו, והומלץ על ניתוח.

אם מעוניינת הסנגורית כי להבא טענותיה העובדתיות יתקבלו באמון - עליה לבדוק היטב כל טענה, לפני שהיא מעלה אותה בפני ערכאה שיפוטית. כמו כן, אזכיר כי כאשר צד כלשהו להליך השיפוטי מבקש להעלות טענה עובדתית השנויה במחלוקת, ושלדעתו צריכה להשפיע על החלטת השופט, עליו לתמוך טענתו בראיות אמינות, אחרת לא ניתן יהיה לתת לה משקל של ממש.

ולגופו של הערר. התשתית הראייתית בנוגע לעבירות אינה שנויה במחלוקת אמיתית. אמרותיו של המשיב בחקירה אמנם מלאות הכחשות ודברים העומדים בסתירה חזיתית לשאר הראיות בתיק, אך חוסר העקביות בדבריו, וההתכחשות לאמרות ברורות של רבים מעדיי הראיה לאירועים - אינן גורעות ממשקלה של התשתית הראייתית המוצקה בבסיס כתב האישום, לפחות בשלב זה של ההליך.

נותר אפוא לבחון האם יש הצדקה לשחרור המשיב מן המעצר.

גם אם בית המשפט קמא לא היה מודע לכך שהמשיב מבוקש על ידי המשטרה בשל אי-התייצבות למשפט בישראל, וגם בהתעלם מעשרות התיקים הפליליים שנפתחו בעניינו של המשיב בשנים האחרונות (ואשר נסגרו מעילות שונות), עדיין היה מקום לעצור את המשיב עד תום ההליכים.

המשיב נהג ברכב גנוב, שהה מחוץ לאזור ללא היתר, נמלט מפני שוטרים בנהיגה פרועה תוך פגיעה בניידת, חצה צמתים באור אדום תוך סיכון עוברי דרך אחרים, גרם לנהגים לסטות מן הכביש, הוא עצמו ירד לשוליים, התעלם משוטר שכיוון אליו את נשקו, והתנגש במשאית. התנהגותו של המשיב במהלך האירוע המוזכר בכתב האישום היא כשלעצמה מלמדת על היעדר מוחלט של כבוד לחוק ולסדר, זלזול בחיי אדם ונכונות לקחת סיכונים גדולים ביותר רק כדי להימלט מן המפגש עם שוטרים. אם כך נהג המשיב - תרתי משמע - מתוך חשש מן המעצר בגין מעשיו הקודמים, ניתן רק לשער מה יהיה מוכן לעשות כדי לחמוק מן העונש הצפוי לו גם במשפטו החדש.